שתילה

שתילה היא פעולה של העברת שתיל ממקום גידול ארעי לתוך מצע של אדמה.

להבדיל מזריעה, בה מטמינים זרע באדמה, השתיל נשאר חשוף בחלקו העליון. לא כל שתילה היא המשך של תהליך זריעה, מאחר שיש שתילים שנוצרו משיטות ריבוי שונות שאינן הפצת זרעים.

בשתילה באדמה (חממה, שדה פתוח, ערוגה) שותלים את השתילים במרחקים קבועים זה מזה על מנת לאפשר לכל שתיל מרחב מחיה. המרחק ועומק השתילה שונים מסוג צמח אחד למשנהו, שתילי עצים יהיו רחוקים יותר זה מזה ויוחדרו עמוק יותר בקרקע מאשר שתילי ירקות או פרחים.

שתילה יכולה להתבצע גם בתוך עציצים, אדניות או דליים.

לרוב יש להכין את האדמה לקליטת השתילים החדשים. חלק מתהליך השתילה הוא הוספת דשנים לאדמה וכן השקיית השתיל על מנת להבטיח קליטת שורשיו.

גם העברת שתילים ממקום למקום נקראת שתילה, או העתקה.

מקרה פרטי של שתילה הוא נטיעה, מושג שהוראתו בדרך כלל שתילת עצים. היות שבשפה העברית הפועל "נטיעה" אינו מתייחס בהכרח לעצים (למשל: נטיעת אוהל), אולם מרמז על מיקום קבוע, הרי שהביטוי "נטיעת עצים" מצביע על שתילה במקום של קבע.

נעיצת גאופיטים באדמה מכונה אף היא שתילה בשפת הדיבור, אף על פי שבמקרה זה הפעולה שונה, משום שאיבר הרבייה (בצל או פקעת) ננעץ כולו בקרקע. 

שתילה נכונה

הקפדה על מספר נושאים בקשר עם השתילה תשפר את יכולת השתיל להקלט במקומו החדש באופן מיטבי:

ראשית יש להתאים את העץ לאזור השתילה ע"פ מאפייניו. למשל, במקומות בהם הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס מעלות צלזיוס בתקופות מסוימות בשנה, לא מומלץ לשתול עצים המתאימים לאקלים טרופי. דברים דומים אמורים גם לגבי מקומות הסובלים מרוחות עזות.

על מצע השתילה להיות מאוורר ותחוח ככל הניתן על מנת לאפשר השתרשות קלה של השתיל בקרקע.

ניתן להוסיף למצע השתילה חומרי הזנה כגון קומפוסט, אולם רצוי להקפיד שלא לעבור את הכמות המומלצת, שכן עודף דשן מכל סוג שהוא עלול להביא לצריבה בעלים וקשיים בקליטת השתיל בקרקע.

בעת השתילה יש לשים לב שלא לפורר את גוש השורשים. התפרקות של גוש השורשים תביא לקריעת היונקות - שורשונים מיקרוסקופיים המופקדים על קליטת מים ויסודות שונים מהקרקע, ותביא להתיבשות העץ.

צוואר השורש צריך להמצא בגובה פני הקרקע (בהדרים כ 2 ס"מ מעל פני הקרקע). שתילה עמוקה מידי תביא לתופעה הנקראת ריקבון צוואר השורש.

לאחר השתילה יש להקפיד על השקיה יום יומית למשך מספר שבועות עד לזיהוי לבלוב המעיד על קליטת העץ.

המדריך הבא מיובא במקורו מ -  

אז ניגש ישר לעניין

העץ שנבחר לטובת ההדגמה הוא כנת אבוקדו בת שנתיים וחצי לערך. גובה מיכל השתילה הוא 27 ס”מ (תמונה מספר 1).

למעלה: תמונה מספר 1 – מדידת גובה מיכל השתילה

נחפור בור בעומק של כ 50 ס”מ (תמונה מספר 2, למטה):

למעלה: תמונה מספר 2 – חפירת בור בעומק גדול יותר מגובה מיכל השתילה
כעת יש לנו בור העמוק ב כ 23 ס”מ מגובה מיכל השתילה. נכניס בתחתית הבור קומפוסט ואדמה מקומית ביחס של עד 10% קומפוסט והיתר אדמה מקומית או אדמת שתילה למקרה שהאדמה המקומית לא מתאימה בשום אופן לשתילה. ות תמונה הבאות (תמונות 3 עד 6) ניתן לראות את הכנסת הקומפוסט והערבוב עם אדמת המקום. נמלא את הבור בתערובת עד שיוותר לנו בור בעומק הזהה לגובה מיכל השתילה.

למעלה: תמונה מספר 3 – הוספת קומפוסט בתחתית הבור. הצלם לא תפס את הקומפוסט באוויר אבל תאמינו לנו שהיה שם קומפוסט

למעלה: תמונה מספר 4 – הוספת אדמה מקומית. כ 90 אחוז מהתערובת בתחתית הבור צריכה להיות אדמה מקומית ורק 10% קומפוסט. כמות גדולה יותר של קומפוסט בתערובת עלולה לגרום לצריבה לעץ.

למעלה: תמונה מספר 5 – ערבוב האדמה והקומפוסט בתחתית הבור. השיטה הכי טובה זה פשוט להכניס לשם את היד ולערבב (בזהירות).

למעלה: תמונה מספר 6 – מוסיפים תערובת של קומפוסט ואדמה מקומית עד שמגיעים לגובה של מיכל השתילה (במקרה שלנו – 27 ס”מ).

מספר דגשים נוספים להכנת הבור:

1.אין למלא את הבור במים לפני השתילה. יש מי שממליצים למלא את בור השתילה במים מבעוד מועד אולם מנסיונינו, פעולה זו גורמת בעיקר להתמוטטות דפנות הבור, התפרקות גוש השורשים של השתיל והרבה לכלוך מיותר. יש לספר לשתיל את המים הדרושים לו לאחר סיום השתילה.

2. ניתן לחפור בור עמוק ורחב יותר ולמלא אותו בתערובת. אם אתם שותלים באדמה גירית או באדמה שיש חשש שמסתתרת בה פסולת בניה, טוב תעשו אם תעמיקו ותרחיבו לחפור ככל הניתן. בכל מקרה יש למלא את הבור עד לעומק של מיכל השתילה בדיוק ולא מעבר לכך (או פחות מכך).

3. הכנת העץ לשתילה שתתואר בתמונות הבאות רצוי שתתרחש בקרבת הבור ע”מ שלא תצטרכו ללכת עם העץ אל הבור מרחק רב מידי.

הכנת העץ לשתילה

ההכנה היא פשוטה מאוד. אנו מכינים את העץ לשתילה בכדי שבעת השתילה לא נפרק את גוש השורשים. אם גוש השורשים יתפרק סביר מאוד להניח שהעץ לא ייקלט וימות. יש לבצע את ההכנה לשתילה ליד הבור שהכנתם מבעוד מועד.

נחתוך בעזרת סכין יפנית את תחתית השקית ונסלק אותה. בהדגמה שעשינו מיכל השתילה היה עשוי מניילון ולכן סכין יפנית היא הכלי המתאים ביותר. שקי פלריג הכי נוח לחתוך בעזרת סכין מטבח משוננת ודליי פלסטיק הכי נוח לחתוך עם מזמרה או במספר מכות מדוייקות של את מושחזת היטב.

למעלה: תמונה מספר 7 – חיתוך תחתית מיכל הגידול בעזרת סכין יפנית.

למעלה: תמונה מספר 8 – סילוק תחתית המיכל

עתה יש ליטול את העץ בעדינות רבה, תוך אחיזה בבסיס גוש השורשים ולהניחו בעדינות בתוך בור השתילה. יש להקפיד הקפדה יתרה שלא לפורר את גוש השורשים בשלב זה. ראה תמונה מספר 9.

למעלה: תמונה מספר 9 – הכנסת העץ לבור השתילה. יש לאחוז את תחתית גוש השורשים בכדי למנוע את התפרקותו.

תמונה מספר 10 – הכנסת העץ לבור השתילה. יש למקם את העץ במרכז הבור ולהניח אותו כך שיעמוד ישר. רצוי לוודא כי התערובת שבתחתית הבור מיושרת כראוי טרם הנחת העץ עליה. דגש חשוב – להקפיד שגובה פני האדמה במיכל השתילה יתאחדו עם גובה פני האדמה בסביבה השתילה (יהיו מקבילים). בשביל זה עשינו את המדידות בשלב הכנת הבור.

למעלה: תמונה מספר 11 – אם הכל עבר בשלום עד עכשיו, יש להסיר את דופן מיכל השתילה. בעדינות ובעזרת סכין יפני מסירים את הדופן.

למעלה: תמונה מספר 12 – סילוק של הדופן לחלוטין (לא לשכוח לזרוק לפח, יחד עם תחתית המיכל אותה הסרנו עוד קודם).

למעלה: תמונה מספר 13 – מכסים את הגוש באדמה מקומית עד להשגת איחוד בין פני האדמה בסביבת השתילה ובין גובה פני האדמה של גוש השורשים. יש לוודא כי הכנסתם אדמה מסביב לגוש וכי לא נשארו שם כיסי אויר.

כמה דגשים לשתילה:

1. אין להדק את האדמה לאחר השתילה. לא עם הרגליים, לא עם הידיים ולא בשום צורה אחרת.

2. לאחר השתילה יש להשקות את העץ עד רוויה ולהקפיד כי האדמה שמסביב לעץ תהיה לחה כל הזמן במשך כ 3 שבועות בערך. אם השתילה נעשית בשיא הקיץ, אז להקפיד על לחות קבועה למשך 4 שבועות. אם זה חורף אז 3 שבועות מספיק וגם הגשם יתרום וודאי את שלו.

3. ייתכן שלאחר ההשקיה האדמה קצת תצנח וגוש השורשים יתגלה. במקרה כזה יש להוסיף אדמה ולהמשיך להשקות כרגיל.

4.יש להתקין מערכת השקיה ולהכניס את העץ למשטר השקיה קבוע. במאמר הבא נביא מדריך מצולם להתקנת טפטוף מסביב לעץ.