העץ

המאפיין המובהק של עצים הוא גודלם וגובהם ביחס לצמחים אחרים וכמות עליהם. גובהם הוא תכונה הישרדותית המאפשרת לעצים להתחרות על אור כשמשאבים אחרים, כמומים או מינרלים חיוניים מצויים בשפע, ובעצם להיהפך למין הצמחי השליט בסביבות כאלה. גם בסביבות יבשות יותר כמו בסוואנה באפריקה גובהם של עצים משמש תכונה הישרדותית. שם גדלים למשל עצי שיטה לגובה כדי להתחמק מרעייה של ג'ירפות. בתנאי גידול רבים, מפתחים עצים גזע מרכזי אחד, המקנה להם את תצורת הגידול המקושרת פעמים רבות עם עצים. אולם עצים רבים, מפתחים גזעים מרובים במיוחד כשגידולם אינו מוגבל בכמויות אור. גמישות זאת בצורת הגידול היא גם מאפיין של עצים רבים ומבטאת את יכולת התאמתם לתנאים שונים. אם כן, עצים נבדלים משיחים בעיקר בגובהם ולעיתים גם במספר הגזעים, אך במקרים רבים קשה להבחין בין עץ לשיח, שכן מיני עצים ושיחים בתנאים שונים יוצרים רצף של תצורות גידול שקשה לשרטט בו גבול בין שתי התצורות. כיום גם מצויים עצים ננסיים רבים מעשי ידי אדם שגודלם קטן משל שיחים רבים, כמו עצי בונסאי, אשר נחשבים עדיין עצים. שני מאפיינים חשובים של העצים הם העלווה (מכלול הענפים והעלים), אשר במקרים רבים אינה צומחת בסמוך לקרקע, אלא במרחק מה ממנה, דבר המותיר מקטע של גזע חשוף מהקרקע ועד לעלווה, והחומר העיקרי המרכיב את הגזע והענפים: העץ, אשר קרוי על שם הצמח עצמו. בעברית המילה עץ משותפת גם לחומר הגלם וגם לצמח, בעוד המילה אילן משמשת רק לעץ הצומח. גם ברוב השפות האחרות קיימות מילים נפרדות לציון הצמח והחומר; כך למשל באנגלית משמש tree לציון הצמח ו-wood לציון החומר.

מבחינה היסטולוגית נחשב החומר עץ לסוג של עצה שניונית. עצה היא אחת משתי הרקמות העיקריות המשמשות להעברת חומרים בצמחים וסקולריים: השיפה מעבירה חומרי מזון אורגניים - ובעיקר סוכרוז - לכל חלקי הצמח שאינם ירוקים ולפיכך אינם פוטוסינתטיים (מקור הסוכרוז בתאיםהפוטוסינתטיים, בהם הוא נוצר ממים ומפחמן דו-חמצני בתהליך הקרוי מעגל קלווין). העצה מעבירה בעיקר מים, מלחים ומינרלים, והיא מורכבת ברובה מתאים מתים - בניגוד לשיפה. עצה שניונית היא עצה דחוסה שהתפתחה במשך שנים. הצורה הנפוצה ביותר של עצה שניונית היא חומר העץ, כאמור המרכיב העיקרי של גזע וענפי צמח העץ

עצים מופיעים באלפי משפחות שונות של צמחים. בהערכה גסה קיימים כ-100,000 מיני עצים; מספר זה מהווה רבע ממספר מיני הצמחים הווסקולריים (שאינם טחבים או אצות). קיימים חמישה סוגים ראשיים של צמחים עציים; שניים מהם נחשבים לעצים אמיתיים: עצי המחט והעצים רחבי-העלים. גזעם וענפיהם של העצים המשתייכים לשני סוגים אלו עשויים עץ. עץ כחומר גלם המופק מעצים רחבי-עלים מכונה באופן מסורתי עץ קשה, ואילו העץ של המחטניים מכונה עץ רך. לחלוקה זו קשר רופף בלבד לקושיו האמיתי של העץ; עץ האורן, למשל, המחטנאי הידוע ביותר, קשה בהרבה מרוב העצים רחבי-עלים.

הצמחים בשלוש הקבוצות הנותרות נחשבים לצמחים דמויי-עץ; אלו הם עצי השרך, הדקלאים והציקסינים (אשר רבים טועים וחושבים שהם דקלים). בשלוש קבוצות אלו אין התעבות שנתית של הגזע, ולפיכך קוטרו שווה במידה זו או אחרת לכל אורכו. ניתן לראות זאת בצורה טובה בדקל, אשר אכן אינו נחשב לעץ אמיתי. לצמחים מסוימים תכונות רבות המשותפות להם ולעצים, אך הם אינם נחשבים אף לדמויי-עץ. עצי הבמבוק, למשל, משתייכים למשפחת הדגניים, בדומה לחיטה, שעורה, תירס ואורז, על אף שגובהם מגיע ל-40 מטרים וגזעם עשוי רקמות הדומות לעץ.

המרכיבים העיקריים של העצים הם השורשים, הגזע, הענפים והעלים. למרבית העצים יש פרחים; כל הפרחים באשר הם הופכים במרוצת הזמן לפירות. הכינוי עצי פרי משמש בדרך כלל לציון עצים הנותנים פירות הניתנים למאכל האדם, שכן כמעט כל העצים נותנים פרי כלשהו.

העצים מתחלקים לשתי חלוקות עיקריות:

• עצים בעלי עלים רחבים מול עצי מחט
• עצים בעלי פרחים (בעלי זרע) מול חשופי זרע

מגוון העלים בעצי הקבוצה הראשונה עצום; קוצים, למשל, נחשבים בעצים רבים כעלים רחבים, למרות צורתם הקרובה למחט. הבדלים גדולים קיימים גם בצורת הניצנים, האיברים מהם מתפתחים עלים וענפים חדשים. גזעם של עצים מסוימים מגיע עד לקצה העץ, וכל הענפים צומחים ממנו; הענפים הצעירים ביותר קצרים ומופיעים בראש העץ, כך שהעלווה מקבלת צורת פירמידה. זהו המצב בעצי אשוח ואשוחית, למשל. בעצים אחרים מתפצל הגזע בשלב מוקדם למספר ענפים ראשיים, מהם מתפתחים ענפים משניים. עצי בוקיצה, אשור ותרזה נוהגים כך. הגובה מעל האדמה שבו מתחילים הענפים הראשונים לצמוח תלוי גם בקרבתו של העץ לעצים אחרים; ביער צפוף מתחילים הענפים לצמוח בגובה רב, ואילו עצים העומדים לבדם מצמיחים ענפים קרוב יחסית לקרקע. סידור הענפים בעצים רבים מאפשר חשיפה מרבית לאור השמש, וביערות צפופים לעצים הצומחים לגובה רב שרידות טובה יותר מאשר זו של העצים הנמוכים.

עץ חלול; פנים העץ נאכל לגמרי על ידי חרקים טבעות העץ גזעה העצום של הסקוויה הענקית העצים נבדלים ביניהם בצורת השורש. עצים מסוימים, כגון אלון, שומרים את השורש הבודד עמו נולדו, והלה גדל באופן תמידי ומעמיק בצורה מאונכת אל תוך האדמה. בעצים אחרים מתפצל השורש בשלב מוקדם. בעצי תרזה, למשל, צומחים שורשי המשנה עמוק אל תוך האדמה, ואילו בעצי צפצפהנשארים השורשים קרוב לפני הקרקע וצומחים לרוחב.כיוון צמיחת השורשים תלוי, בין השאר, בצפיפות האדמה ובעומק שבו מתחילה שכבת הסלע שמתחת לאדמה. בקרקע אוורירית ועמוקה ינטו השורשים לצמוח לעומק, ואילו בקרקע צפופה ורדודה יצמחו השורשים לרוחב. צמחים דמויי-עץ, כגון הדקלים, לעולם לא מצמיחים שורש בודד ומאונך, אלא ניזונים משורשי-משנה רוחביים. שורשיהם של עצים גדולים עשויים להתפרש על פני שטח עצום ולגרום לבקיעת האדמה ולהרס של מדרכות וכבישים במקרה והשורש מנסה לבצבץ אל מעל לפני האדמה.

פרח הוא איבר הרבייה של צמחים רבים. רוב הפרחים זכריים ונקביים כאחד, ומכילים את איבר הרבייה הנקבי (השחלה) ואת האיברים הזכריים (אבקנים) זה לצד זה. עצים מסוימים מצמיחים פרחים זכריים או נקביים בלבד, כך שניתן להגדיר כל פרט כ"עץ זכרי" או "עץ נקבי". היות שרק הפרחים הנקביים המופרים הופכים לפירות, הרי שרק העצים הנקביים או העצים המעורבים נושאים פרי. רוב פירות העצים הם סוגים שונים שלאגוזים שאינם ניתנים למאכל האדם. אגוז מוגדר כפרי יבש שבו קיים זרע אחד (ולעיתים נדירות שניים) ושבו דופן השחלה של הפרח התקשתה עד מאוד והפכה דמוית עץ. רק מיעוט של העצים נותן פירות מאכל עסיסיים         

עונות שתילת עצים או העתקתם:

• עד ה - 15.2 עצים נשירים
• עד ה - 15.3 עצים נשירים אמיתיים
• דקליים: יוני-יולי-אוגוסט
• ברושים: סתיו/חורף
• עצים ירוקי עד רגישים לקור: רק באביב
• עצים ירוקי עד לא רגישים לקור: אביב ובסתיו   

                                                                                                            גזעה העצום של הסקוויה הענקית