אגס
Pyrus

מקור: 
צפון פרס וקווקז. עץ נשיר

פריחה:
עונת הפריחה – באביב, על פי רוב יחד עם הלבלוב. התפרחת דמוית סוכך, עלי הכותרת לבנים ועגולים כמעט.
האבקנים מרובים, צבע המאבקים לילך, אדום או סגול. השחלה תחתית.
האבקה הדדית הכרחית בשל עקרות עצמית. פרחים לא מואבקים אינם מניבים פירות ברוב הזנים. המאביקים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, לרוב דבורים, הנמשכים לצבע הפרחים ולריחם.

הפרי:
דמוי תפוח הפרי האמיתי הוא החלק הפנימי, הגלדני, המכיל את הזרעים. אופייני לאגס, שבציפתו מפוזרים, בד"כ, תאים עבי דפנות. מועדי הבשלת הפירות – מן הקיץ עד הסתיו המאוחר. האגס זקוק לתקופת קור על מנת "לעורר" פקעים רדומים ובעיקר כדי ליצור פקעי פריחה רבים.

זנים:
המין הגדל במטעים הוא אגס תרבותי ולו כ- 5000 זנים. זהו עץ פרי גבוה ורחב נוף. עליו קרחים, גילדנים במקצת. זני האגס המרובים שונים זה מזה בתכונות רבות, שהעיקריות בהן הן: גודל הפרי וצורתו, טיב הציפה – יבשה או עסיסית, רכה או קשה (עקב מציאות תאי אבן מרובים בתוכה), כמות הסוכר וכמות המינרלים והויטמינים.
הזן העיקרי בארץ הוא ספדונה, ממוצא איטלקי, הפרי בינוני בגודלו, בצבע ירוק בהיר, בעל ציפה עסיסית, מתמוססת ובעלת טעם טוב.
הקטיף – מאמצע יולי עד ראשית אוגוסט

רשימת מזיקים:
סס הנמר, כנימת הפרלטוריה ופילוקסרת האגס – התוקפים את גזע העץ ואת ענפיו.
עש התפוח וזבוב הפירות הים תיכוני תוקפים את הפרי